"אשתי היקרה, אני כותב לך שוב מהצפון הרחוק, מקווה שבפעם האחרונה. אני שמח ועושה משהו משמעותי עבור העם שלנו. אני מבקש ממך לחייך ולהיות עם ראש מורם" • כך נפתח מכתבו של סגן עברי דיקשטיין לאשתו מרים, שהגיע אליה עם שוקולד וזר פרחים כשהיתה בדרך חזרה מהלווייתו, לאחר שנפל בלבנון • מרים, שקראה את המכתב בדמעות, מספרת על אדם עם אישיות נדירה שמשלבת ערכיות, אומץ לב ורגישות יוצאת דופן בקשר עם חייליו בחטיבת גולני, עם משפחתו ועם אהובתו, שהתקשתה מאוד להיפרד ממנו לפני התמרון האחרון • "עמדנו יחד מול הכנרת והרי הגולן ואמרתי לו: 'עברי, לא בא לי עוד תמרון. די, כמה אפשר? חלאס'. עברי ביקש שאסתכל על הנוף ושאל אם אני רוצה שחיזבאללה ישלוט פה. הוא אמר לי: 'זה צו השעה. אין מישהו אחר שיעשה לנו את העבודה'"
